מנהלת השירות הפסיכולוגי בבית החולים לוינשטיין
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי
אשתמש בשני תיאורי מקרה בכדי להדגים את המאפיינים של הטיפול. מקרה אחד, של ילד בן 10 שנים אשר פיתח פחד מפני בלונים, בשל הרעש החזק בעת הפיצוץ שלהם. מקרה אחר, של גבר בן 36 שנים אשר פחד לצאת מביתו לבד
מחשבות ואמונות: במוקד התיאוריה ההנחה היא שמחשבות או תפיסות עולם, שיתכן ובעבר סייעו לאדם להתמודד עם חייו, כיום מובילות למצוקה רגשית ודפוסי התנהגות בלתי מסתגלים. המחשבות שלנו מתעוררות כתגובה לאירועים שמתרחשים מסביבנו, ומסייעות לנו לפרש את אותם אירועים, מעין דיבור פנימי. למשל, הגבר מחזיק במחשבה שכאשר יצא מהבית לבדו, במידה ויחוש ברע, אף אחד לא יבוא לעזרתו והוא יוותר ברחוב לבדו וחסר אונים. הילד מחזיק במחשבה שאסור לו להראות פחד או בהלה, לנוכח הרעש של פיצוץ הבלון וכן שרעש הפיצוץ בלתי נסבל עבורו. בטיפול, המטפל יבקש לאתר ולנסח עם המבוגר או הילד את דפוסי החשיבה התורמים למצוקה, במטרה לאתגר ולשנות אותם, וכן לנסח עמו דפוסים חדשים, יותר גמישים וחיוביים
רגשות: רגש הוא תחושה פנימית, ולמעשה התגובה שלנו למחשבה מסוימת. הרגש מפעיל בגוף שלנו תגובה גופנית. למשל, אני יכולה להיזכר במכתב הערכה שקבלתי. המחשבה לנוכח האירוע של קבלת המכתב, תהיה אני אדם מוצלח והרגש שיתעורר יהיה חיובי, שילווה בתחושה גופנית נעימה. כאשר ישנו מגוון רחב של רגשות: שמחה, חרדה, עצב, בושה ועוד
נחזור לדוגמאות: הגבר והילד, עשויים לדווח כי, המחשבות מעוררות בהם חרדה אולי גם בהלה, וזו בתורה תגרום להם להרגיש תחושות גופניות כמו: דופק מהיר, נשימה מואצת, סחרחורות, הזעה ועוד... תחושות אילו אינן נעימות והן יפעלו על מנת להפסיק את החרדה ועל כן יתנהגו בהימנעות מהאירוע. בטיפול, נסייע למטופל להתמודד עם התגובות הגופניות שמתעוררות בעקבות הרגשות. נלמד את המטופל טכניקות שונות של הרפייה (נשימות, שרירים וכו'). אם כן, ניתן להבין כי האופן בו אנו מרגישים משפיע, בהמשך על הפעולה שנבחר לעשות, וכי לרגש ישנו תפקיד המקשר בין המחשבה לבין ההתנהגות/פעולה
התנהגות: ההתנהגות היא מכלול הפעולות שאנו עושים: דיבור, תנועה ועוד, והנה תוצר של המחשבה והרגש. במקרה שבו אני ארגיש מוצלחת ואחוש רגש חיובי, ההתנהגות עשויה להיות, קריאה חוזרת של מכתב הערכה, שיתוף המכתב עם חברים וכו'. במקרים שבהם מתעורר רגש שלילי כמו חרדה, לרוב האדם ירצה להימנע מהאירוע מעורר החרדה. מצב זה עשוי לייצר דפוס התנהגות של הימנעויות ממצבים המעוררים אצלנו תחושות לא נעימות כמו: חרדה, עצב ועוד
בדוגמאות שלנו: הגבר יצמצם את מספר הפעמים שיצא מהבית לבדו, יזדקק לליווי בכל פעם שירצה לצאת, ובטווח הרחוק עשוי לפתח תלות בסובבים אותו ויצמצם את טווח הפעילויות שנוהג לעשות בחיי היום יום. הילד, ימנע ממקומות שבהם עתידים להיות בלונים כמו מסיבות (ימי הולדת, מסיבות סוף שנה, פורים וכו'), יתכנן מראש הליכה או אי הליכה למקומות שצפוי שיהיו בהם בלונים (למשל, לא ירצה ללכת להצגות ילדים, לקניון וכו'). בטיפול, נעודד את המטופל לחשיפה מחודשת שלו לסיטואציות שהוא מקשר למצוקה. אנו שואפים לחשוף את המטופל לסיטואציות אשר בעבר נחוו כשליליות, במטרה לאפשר לו הפעם חוויה חיובית ובטוחה יותר. תהליך זה מכונה חשיפה הדרגתית והוא נפוץ למדי